<h1>האשכול — רצב"א, הלכ' בית הכנסת</h1>
<h2>דף ד:</h2>
לפי שתהלה לדוד דבר גדול תקנו לאמרו בג' זמני, בשחרית בפסוקי דזמרא, ובסדר קדושה ובמנחה, שאם לא כוון באחת יכוון באחרות.
<h2>דף ו:</h2>
וכל הקובע מקום לתפלתו אלקי אברהם בעזרו. וכל הקובע לתורתו אויביו נופלים תחתיו שנ' ושמתי מקום לעמו ישראל ושכן תחתיו וגו' ולא יוסיפו בני עולה לענותו.
אסור לדור בעיר שאין בה ב"הכנס. היוצא מב"הכנס לא יפסיע פסיעה גסה, ולמיעל מצוה לרוץ שנ' נרדפה לדעת את ה', ואמרו היוצא מב"הכנ צריך לילך קמעא שנ' כי אתה צעדי תספר. (ס"ד.) היוצא מב"הכנס לב"המד זוכה ומקבל פני שכינה שנ' ילכו מח"אח יראה אל א' בציון.
<h2>דף ח.</h2>
המתפלל בב"הכנ כאלו מקריב מנחה טהורה שנ' כאשר יביאו ב"י בכלי טהור בית ה'. כל מי שאינו נכנס לב"הכנ בע"הז אין נכנס בה לעולם הבא. כל שיש לו ב"הכנס בעירו ואינו נכנס שם נקרא שכן רע שנ' כה אמר ה' על שכני הרעים הנוגעים בנחלה וגורם גלות לו ולבניו שנ' הנני נוטשם מעל אדמתם. רב אמי ור"א אע"ג דהוו תריסר כנישתא בטבריא לא מצלי אלא ביני עמודי דהוו גרסי דמיום שחרב ב"המק אין לו לקב"ה בעולמו אלא ד"א של הלכה בלבד. וברית כרותה (ירושלמי פ"ה דברכות) כל הלומד בב"הכנס לא במהרה שוכח, וכל היגע בתלמוד בצינעא אינו משכח, והלומד אגדה מן הספר לא משכח, והסובר תלמודו אינו משכח. כל עיר (שבת י"א.) שגגותיה גבוהין מב"הכנס אותו עון גורם שתחרב, ולא אמרן אלא בבתי, אבל בקשקושי ואברורי, פי' בירנות ומגדלים לית לן בה.
מכרו ב"הכנס לוקחין תיבה בדמיו (מגילה כ"ו) מכרו תיבה לוקחין מטפחת, מטפחת לוקחין ספרים, ספרים לוקחין ס"ת אבל דבר אחר לא. והא דאמר לוקחין תיבה בדמיו, כשלא מכרוהו ז' טובי עיר במעמד אנשי העיר, אבל מכרוהו זט"ע במא"ע אפי' למשתי בי שכרא שרי פי' לקנות בדמיו מה שירצו, ודוקא בב"הכנס דכפרים, ואז גם הלוקח מותר לעשות בב"הכנס מה שירצה, אבל ב"הכנס של כרכים אסור למכרו, כיון דמעלמא קאתו לה לרבים שייך וכדידהו דמי וא"א למכרו, חוץ ע"י חכם גדול שכ"ע סומכין עליו כרב אשי דאמר אדעתא דידי קאתו מצינא לזבוני. וכבר טעה בזה אדם גדול שסבר מ"ש מכרו ז' טובי עיר אף בכרכים עסקינן.
נשאל רב שרירא על בני אדם שרוצין למכור מקומותם בב"הכנס, ואמר להא מלתא יש דוגמא בגמ', אי חד בנייה ואקדשיה לשמים הוי מצי חד מזבין וכי מזבנינן ב"הכנס לזבוני בה מידי דקדושה והאי בעיא לאו לאפוקי לקדושה אלא למיתב ללוקח או מאן דניחא לי' בהאי דוכתא ולא דמי' לאקניתא וליכא זבינא דלקנינהו לוקח וכל שכן דינא דבר מצרא וכל שכן פריעת חוב מההיא דוכתא וליכא בהא אלא תנאי הראשונים דההיא מדינתא דחייבין למיקם בהון דכ' לא תסיג גבול רעך. ותני' העוקר תחומו של חברו בא"י עובר על לא תסיג גבול ועל לא תגזל ובח"ל בלא תגזל, ומנין למוכר קבר אבותיו שהוא בל"ת, ת"ל לא תסיג גבול יכול אפי' לא נקבר בו, ת"ל בנחלתך אשר תנחל, להודיעך שאם נקבר מת באותו קבר ברשות שרשאי למכרו, ואע"פכ כשימות אותו האיש קוברין אותו שם אע"פי שאינו חפץ כדאמרינן (ב"ב ק') באין בני משפחתו וקוברין אותו בע"כ שם משום פגם משפחה. וכל זה בקרקע שהוא קנין גמור, אבל ב"הכנס קדוש הוא וזביני לית בי' אלא דנהיגי מנהג שהוא מפורסם כגון דרגיל בדוכתא ובעי חברי' למיתב עליה, יהיב לי' מדעם וקיתיב אידך כמנהג, ואי ליכא מנהג והשתא בעי לבזוני, בי כנישתא ממחי בידיהו ולית לי' רשותא לזבוני ולמיתב אדוכתא מאן שלא ניחא להנך, דהא קברו שהוא קנינו, אית לבני משפחתו למחות, כ"ש צבור בב"הכנס שהוא קדוש. אפי' ב"הכנס שחרב (מגילה כ"ח.) אין מספידין בתוכו הספד של יחיד, ואין מפשילין לתוכו חבלים ואין פורשין לתוכו מצודות ואין שוטחין ע"ג פירות ואין עושין אותו קפנדריא שנאמר והשמותי את מקדשיכם ולא אריח בריח ניחוחכם קדושתן לכך אף כשהן שוממים ואמרינן (יבמות ו') את שבתותי תשמרו ומקדשי תיראו, מה התם לא מן השבת אתה מתירא אלא ממי שהזהיר על השבת אף כאן לא מן המקדש אתה מתירא אלא מי שצוה של המקדש, אין לי אלא בזמן שב"המק קיים בחרבנו מנין ת"ל את ש' תשמרו ומקדשי תיראו מה שמירה דשבת לעולם אף מורא מקדש לעולם. ודאמרן שמותר למכור ב"הכנס לא אמרו אלא במקום שיש להם ב"הכנס אחר, אבל אי לית להו פשיטא שאסור למכור מדאמרינן (מגילה כ"ו) לא ליסתר אינש בי כנישתא עד דבני בי כנישתא אחריתא ואפי' איכא דוכתא לצלויי אסור דחיישינן לפשיעותא, אע"ג דדעתי' למבני מכ"ש הכא, אבל ודאי אי אית להו ב"הכנס אחר רשאים בני כפרים למכרו כמ"ש. ואי אית בי' תיוהא סתרי ובני מיד ויש מי שאומר שאסור לנתוץ ולהרוס דבר בב"הכנס מה שאינו לצורך בנין כיון דהשוו חכמים קדושתו למקדש ואמרינן המוחק השם והנותץ אבן מן ההיכל עובר בל"ת כן לה' אלקיכם. וחזי לן דב"הכנס של כרכים שנחרב ויש מקום אחר לחזור ולבנות מותר ליקח האבנים ועצים ולבנות בנין חדש, דכ"ע ניחא להו ומכ"ש בשל כפרים אי חזי בו תיוהא וסתרי, דלוקחין צרכי בנין מן הישן אם עדיין ראויים לבנין ובונין מיד. כופין בני עיר זא"ז לבנות ב"הכנס ולקנות להם תנ"ך. ב"הכנס וב"המד (מגילה כ"ח) אין נוהגין בהם קלות ראש לא שחוק ולא שיחה בטלה ואין אוכלין ושותין בהם ולא מטיילין ולא נכנסין בהם מפני החמה וגשמים ואין נאותין בהם ואין מחשבין בו חשבונות פי' של רשות אבל חשבון של צדקה נהגו לעשות בב"הכנס. וחכמים ותלמידיהון מותרין לאכול ולשתות ויש מי שאומר.... וג' דהתירו לת"ח כיון שמתעכבים הרבה בב"הכנס וכה"ג אמרו ב"הכנס צריכין בדיקה לפי שאוכלין שם בעבור שנה ואורחים דאכלו ושתו וגנו בבי כנישתא (פסחים ק"א). והא דרבינא ור"א עייל לבי כנישתא כי אתא זילחא דמטרא, לאו משום מטרא אלא שעסקו בתורה ושמעתא בעי צלותא כיומא דאסתנא. ואי איצטריך אינש למקרא לחברי' מבי כנישתא מאי אי צורבא מרבנן הוא לימא הלכתא, תנא לימא מתני', קרא לימא פסוקא ואי לא לימא לינוקא דגרסי בב"הכנס אימא לי פסוקיך אי נמי נישהי פורתא וניקום שמצוה לישב ולהתעכב בב"הכנ שנ' אשרי י"ב.
<h2>דף ח:</h2>
אמר ר' יוחנן אחורי ארי, ולא אחורי אשה, אחורי אשה ולא אחורי בית הכנסת בשעה שהצבור מתפללין, ולא אמרן אלא דליכא פיתחא אחרינא, ולא דרי טעונא, ולא רכב אחמרא ולא מנח תפלין, אבל אי איכא חד מהנך לית לן בה.
<h2>דף י:</h2>
אמר רב מתתיה ש"צ יוכל לעמוד על מקום גבוה להשמיע קולו. ואמר רב ישראל אין אדם רשאי להתפלל בקרקע גזולה. ואני אומר קרקע אינה נגזלת וברשותיה דמריה קיימא אבל לגזול קרקע ולבנות עלי' ב"הכנס מצוה הבאה בעברה היא גם איכא למילף מדוד שאמר כי קנה אקנה במחיר וכ"כ ריצב"ג.
<h2>דף יא:</h2>
וחייב אדם לעסוק בתורה בכל יום ואמרו (אבות פ"ד) הוי ממעט בעסק ועסוק בתורה והוי שפל רוח בפני כ"א, אם בטלת מן התורה יש לך בטלים הרבה כנגדך ואם עמלת בת' יש שכר הרבה ליתן לך. ובאגדה (אבות דר"נ) אך יש אלקי' שופטים, כל השוקד על ד"ת מוסרים לו שקדנים כנגדו, וכל המבטל מד"ת מוסרין בטלנים כנגדו, ואלו הן זאב ארי וכו' גייסות וליסטים באין ונוטלים ונפרעים ממנו ואמרו (סנהדרין צ"ט) כי דבר ה' בזה זה שאפשר לעסוק בת' ואינו עוסק. ומי שצריך לעסוק בפרנסתו כל היום ואא"ל ללמוד ע"ז אמרו (מנחות צ"ט) אפי' בק"ש שחרית וערבית יצא י"ח והגית בו י"ול. ואמרו (סנהדרין ז') אין תחלת דינו של אדם אלא על ד"ת שנ' פוטר מים ראשית מדון.
<h2>דף לב:</h2>
לעולם יקדים אדם תפלה לצרה. גדולה תפלה יותר מן הקרבנות שנ' למה לי רוב זבחכם וכ' בתרי' גם כי תרבו תפלה אינני שומע. מיום שחרב בה"מק ננעלו שערי תפלה שנ' גם כי אזעק ואשוע שתם תפלתי אבל שערי דמעה לא ננעלו שנ' שמעה תפלתי וגו' אל דמעתי אל תחרש.
<h2>דף מז:</h2>
ומבעי' לאינש לאקדומי שימנה מיו"ד הראשונים כדאמרינן לעולם ישכים אדם לבית הכנסת שימנה בתוך יו"ד הראשונים, שאפי' ק' באים אחריו מקבל שכר כנגד כולם.
<h2>דף סא:</h2>
ת"ר הנפנה לא יפנה בין מזרח למערב אלא בין צפון לדרום ואמרינן בירושלמי היכי דאיכא מחיצות לית לן בה, המטיל מים מן הצופים ולפנים לא יטיל אלא בין צפון לדרום ולא כנגד הקודש. אר"ע פעם אחת נכנסתי אחר ר' יהושע לבית הכסא ולמדתי ממנו ג' דברים, שלא יפרע עד שישב, שלא יפנה בין מזרח למערב, ואין מקנחין בימין אלא בשמאל, אמר לו בן עזאי עד כאן העזת פניך ברבך, אמר לו תורה היא וללמוד אני צריך.
<h2>דף סב.</h2>
איזה צנוע זה הנפנה בלילה כדרך שנפנה ביום אחרי גדר נפנה מיד ובבקעה כל זמן שאין חברו רואה את פרועו.
<h2>דף סב:</h2>
עמוד החוזר מביא לידי הדרקון סילון החוזר מביא לידי ירקון.
